תנ"ך על הפרק - שמות כא - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמות כא

71 / 929
היום

הפרק

פרשת עבד עברי, דיני נזיקין

וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לאל֥וֹיְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ׃וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ׃אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ׃וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אפשר לרמוז ונקדים מאמרם ז"ל התורה דינין מלפניה ואתה תחזה ודינין מלאחריה ואלה המשפטים משל למטרונה שמהלכת הזין לפניה והזין לאחריה. ואפשר כמ"ש פרק רבי עקיבא כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת להקב"ה תנה הודך על השמים השיב מרע"ה מה כתיב בה לא תגנוב לא תרצח וכו' ואלו הדברים אין ביניכם ע"ש ופירשו המפרשים דמלאכי השרת היו רוצים בסודות התורה והמה באים בטענת דינא דבר מצרא. וקי"ל דבעינן דלית ליה פסידא למוכר והכא איכא פסידא דמה"ש לא שייכי אלא בחלק הסוד אמנם ישראל איתנהו בתרוייהו ותשובה נצחת השיבם מרע"ה מה כתיב בה לא תרצח וכו' כלומר דהפשט לא שייך אצלכם. וז"ש התורה דינין מלפניה לדון בין איש ובין רעהו על גניבה והונאה והלואה וכיוצא בהם ודינין מאחריה דיני ע"ע ושומרים וכיוצא להורות דאלו לא שייכי במלאכים ולכן זכו ישראל בתורה. וא"ש מטרונא שמהלכת כן התורה באה מן שמים לארץ ולהכי מקדמי ומאחרי פרשיות הדינין צדקת ה' עשה ומשפטי"ו עם ישראל ולא עם המלאכים וזה רמז ואלה המשפטים וי"ו מוסיף על הסודות אלה המשפטים דינין בין איש לרעהו אשר תשים לפניהם לאפוקי מלאכי השרת: לחפשי. ולא לחפשי בשו"א כי אפילו בעת שעבודו הוא חפשי והקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. חנם דאפילו חלה בינתים יצא בלי שילום: אם בגפו יבא בגפו יצא. דהיינו לבדו שאם לא נתברך הבית בגללו אין לו הענקה: אם בעל אשה הוא. רמז שאינו הגון וראוי לה ויצאה אשתו עמו שלא תמרוד בו בעבור זה כדין מצרף או בורסקי אלא עמו תצא. ולרז"ל בא לדייק שבזמן השעבוד היא עמו למזונותיה מיד רבו. אלא שיקשה למה השמיענו חיוב מזונות בלשון יציאה ולא בעת בואו י"ל דע שיש מחלוקת שהרמב"ן סובר שמעשה ידיה לאדון. והרמב"ם ורלב"ג ס"ל כי מעשה ידיה לה לא לאדון דטעמא דתקינו מעשה ידיה לבעלה תחת מזונותיה היינו משום איבה והכא ליכא איבה שהוא רוצה דמעשה ידיה יהיו לאשתו ולזה לא הזכיר בה הכתוב כניסה אלא היא רגל מבפנים ורגל מבחוץ לאכילה ותועלת היא מבפנים ולא לשעבוד מעשה ידיה ולזה לא אמר אם באשה יבא. או רמז כשלא ידע רבו שיש לו אשה לאו כל כמיניה לאפקועי מזונה או שאח"כ נשא על דעת רבו יתחייב במזונותיה. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י. אם בעל אשה זה הקב"ה שנאמר כי בועליך עושיך הו"א י"ב שבטים. ויצאה אשתו עמו יצאו ישראל עמו מן הגלות עמו קרי ביה עמו בפתח זו כנסת ישראל רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י. ולדרכו אפשר לומר אם בעל הקב"ה כמו שרמז הרב ז"ל. הוא דישלים שמו וכסאו ו"ה שבשם וא' מכסא. וזה רמז אותיות הו"א ואז ויצאה שם אתה מוצא הוי"ה אדנ"י כמנין צ"א יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו אותיות יה וא"ש ההי"ב: ואם אמר יאמר העבד וכו'. לפי שהוא אוהב את השפחה ועבר על לא יהיה קדש שלא הותרה אלא בזמן שעבודו שש שנים לכך ירצע. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י: ויצאה חנם אין כסף. ויצאה חנם אין ס"ת המן שקנאם בלי כסף כמ"ש הכסף נתון לך והקב"ה בלא כסף גאלם כמש"ה חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו לקוטי גאוני קמאי בכ"י. ולפי רמז זה האמור ויצאה חנם אין ס"ת המן. אפשר לומר כסף גימטריא עץ שנתלה המן בעץ ור"ת ויצאה חנם אין גימטריא י"ה עזרם ומגינם של ישראל ויש לרמוז ויצאה דהוי"ו שימושית יצאה הוא יצא ה' בסוד ומרדכי יצא מלפני המל"ך כמו שפירש רבינו האר"י ז"ל וא"ש ההי"ב. ואפשר לרמוז עוד במה שפירש מהר"ר יונתן ז"ל דעשרת אלפים ככר כסף נתנם לצדקה וז"ש אתי מלא קמצא דידכו ודחי עשרת אלפים ככרי כספא דידי. ולפי האמת לרע לו דמי שמע כזאת לעשות צדקה לאבד אומה שלימה ועוד דהוא היה עבד מרדכי ומה שקנה עבד קנה רבו כמו שא"ל מרדכי זהו תורף דבריו בקצור כמ"ש אני בעניי בדרושים. וזה רמז ויצאה חנם אין ס"ת המן דמכרם אחשורוש בחנם. וכי תימא הרי עשה צדקה לז"א אין כסף לא נחשב לו מצוה כלל כמשז"ל אוהב כסף אוהב מעשים טובים וז"ש אין כסף ליכא מעשים טובים והצדקה לצעקה שנתלה על עץ גימטריא כסף: ואשר לא צדה. בפרק אלו הן הגולין בשני בני אדם וכו' הרגישו דלא אמר ואם לא צדה. ועוד והלא לא יאונה לצדיק כל און. ועוד אם מהאלהים הוא למה חייב גלות לז"א שנים שהרגו זה שוגג וזה מזיד בלי עדים הקב"ה מזמנן לפונדק וכו' ואם כן אין הגלות על שגגה זו חדשה שזה אנוס הוא מן השמים אלא שגגה הראשונה והריגה הראשונה של מזיד ובזה נסתלקה קושית חידושי צרפת. וזה כונת הכתוב ומכה איש ומת בזדון שידוע שיומת וגם אשר לא צדה שהוא שוגג יענשו שהאלהים אנה המזיד ליד אשר לא צדה ושמתי מקום ואופן שינוס. ולמה שהקשו שהורג מזיד אינו חייב סקילה אלא הרג ואיך יענש בסקילה י"ל שההרג היה ראוי להיות על יד בית דין. ועתה הוקל מיתתו בידי שמים וסקילה בידי שמים היא במדרגת הרג ביד ב"ד. והעקידה הקשה למה לא מנו בטעות יואב שאינו מציל מהשוגג ואינה קושיא דאף במזיד קי"ל מעם מזבחי ולא מעל. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י: רק שבתו יתן ורפא ירפא. אפשר לרמוז דהרופא יכנע וימעט בעיניו חכמתו שאינה כלום וזהו רק מיעוט. ויכוין למתק הדינין ובזה יהיה יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו וזה שבתו שבת מלכות ו' קב"ה יתן [ורפא גימטריא רפ"ח] עם הכולל ירפא הבירורים כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל למהרח"ו ז"ל בחלום שיכוין בברכת רפאנו לברר מרפ"ח ניצוצין והוא ר"ת רופא חולי עמו ישראל גימטריא רפ"ח כמ"ש בספר חזיונות למהרח"ו ז"ל כ"י: אך אם יום או יומים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא. על שפ"ת הנח"ל הבאתי בעניותי מה שפירש דרך רמז מהר"ר יוסף מפוזנן ז"ל כי יוה"כ ור"ה עומדים ישראל בתשובה ולא סגי כי הכל מיראת העניות שלא יגזרו עליו ורצונו שיכתבוהו בספר פרנסה טובה. וז"ש אך אם יום כפור או יומים ר"ה יעמוד בתשובה ותפלה לא יוקם אין לו קיום כי כספו הוא עיקר דעתו בעבור הכסף שיהיה לו פרנסה עכ"ד. ולי הדל אפשר לרמוז לזכות ישראל והוא כמ"ש בספר אמרות טהורות להרב מהר"א חיון ז"ל שנסתפק אם שב בתשובה ונתחרט ואחר כך חזר לאותו עון אם נאמר דגם העונות ראשונים יבואו חשבון והתשובה שעשה כמאן דליתה או נימא דהתשובה מהניא לעונות הקודמים ואחרי התשובה מתחיל חשבון חדש. והכריע דאם בחזרתו לחטא היתה עליו לזרא התשובה וניחם על התשובה אז חוזר ונעור כל עון מהקודמים אבל אם הוא רוצה בתשובה אלא דיצריה אנסיה ושב על קיאו אז מתחיל [מספר] חדש ונהירנא כי קרוב לזה כתב הרב המבי"ט ז"ל בספר בית אלהים. ובזה פירשתי בעניותי מ"ש רז"ל על ביום הראשון של חג דבא הכתוב לומר שהוא ראשון לחשבון עונות דטובא אשמועינן דהגם דחזר לעון ראשון כבר נתכפר הקודם בתשובתו דקרא מיירי בישראל הכשרים שהם חוטאים לתיאבון ולא במרד ח"ו וז"ש אך אם יום או יומים ר"ה ויוה"כ יעמוד בתשובה ואחר כך חזר לא יקום לא יתדן כמו שת"א על העונות הקודמים שנתכפרו. כי כספו הוא מלשון נכספה וגם כלתה כי רצונו בתשובה אלא דיצרו הטעהו וכיון דהוא רוצה בתשובה נתכפרו לו עונות הקודמים: ואם שור נג"ח. ר"ת נגח ג' חיים. נגח שור איל וחמור נעשה מועד לכל. רבינו אפרים ז"ל: או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו. בגימטריא הרואה שור נגח בחלומו הויין לו בנים המנגחים בהלכה. רבינו מהר"ר אלעזר מגרמיזא ז"ל בכתיבת יד: שור רעהו. גימטריא ולא של הקדש. חמשה בקר ישלם תחת השור. כנגד חמשה שמות שיש לו שור עגל אלף בקר פר. וארבע צאן תחת השה כנגד ד' שמות שיש לו שה כבש גדי טלה וכן איל רחל עז תיש. רבינו אפרים ז"ל בפירושו כ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך